<h1>העיטור אות מ' מרד ש"א</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ירושלמי (כתובות פ"ז ה"ו) רבי אלעזר בשם רבי חנינא ראוה חוגרת בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה כעור הדבר תצא רוק על גבי מטתה או על גבי מטתו סנדלו לפני מטתה או סנדלה לפני מטתו שניהן יוצאין ממקום אפל כעור הדבר תצא וכולן אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת. מעשה בא לפני רבי ואמר מה בכך ומה בכך. בעון קומי אפילו ראוהו נותן פיו על פיה דאמר רבי בזה כעור הדבר תצא. והא דאמרינן בגמרא דילן רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי כעור הדבר ותצא רוק למעלה מן הכילה אמר רבי מכוער הדבר תצא לא תקשי לך דרבי אדרבי דהא אוקימנא ההיא בקלא דלא פסיק והא דירושלמי דאמר רבי מה בכך ומה בכך בקלא דפסיק הוא. ירושלמי הוא גו חובה והיא גו חוביה סוטה. מגפפין סוטה. מנשקין סוטה. תרעא טריק סוטה. מוגף צריכה. ודוקא דבעל מפיק לה בעדי דבר מכוער אבל בי דינא לא מפקי לה אלא בעדי טומאה כדאמרינן (קידושין ס"ו.) אשתו זינתה בעד אחד מהו אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. ועדי טומאה כדאיתא בפרק כיצד העדים נעשין זוממין (מכות ז'.) ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר שמואל במנאפין משיראו כמנאפין ובכלאים (ב"מ צ"א.) הוא דבעינן כמכחול בשפופרת. ודוקא ברצון אבל באונס שריא דלא חיישינן לאבוה דשמואל דאמר (כתובות נ"א:) חיישינן שמא תחילתו באונס וסופו ברצון. ירושלמי (סוטה פ"ד ה"א) כהדא אתתא אתת קומי רבי אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא עריב ליך בסוף אמרה ליה אם יטבול אדם אצבעו בדבש ויכניסנו לתוך פיך ביום הכיפורים שמא אינו רע לך ולבסוף אינו ערב לך וקבלה. והנטען מאשת איש והוציאה הבעל מתחת ידו וכנסה הנטען, בקלא דלא פסיק מפקינן לה מניה בדבר מכוער היכא דאין לה בנים מהנטען ובקלא דפסיק אי נמי בקלא דלא פסיק ויש לה בנים עבדינן לה כרב ולא מפקינן לה אלא בעדי טומאה כדאיתא (יבמות כ"ה.) בפרק כיצד אשת אחיו.
<h2>דף סה.</h2>
ועוד שנינו בברייתא (יבמות ס"ה.) נשאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו בנים לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה. ובגמרא (כתובות ע"ב.) וכן היא שנדרה שלא תשאיל ולא תשאל נפה וכברה רחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה. ירושלמי וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה תצא שלא בכתובה. וגרסינן בפרק בתרא דכתובות (ק"י:) הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות תצא בלא כתובה. וגרסינן בפרק חרש (יבמות קי"ג.) חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין לה עליו כלום ואם רצו לקיימן יש להן כתובה מנה. פקח שנשא חרשת או שוטה אף על פי שכתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שהוא רוצה להזיק בנכסיו. טעמא דרצה הא לא רצה לא שמע מינה דחרשת אין לה כתובה. כל הני אין להן לא כתובה ולא תוספת. וצריכא עיונא בהני תלת בתרייתא וגרסינן (אולי צ"ל דגרסינן) בהו תצא שלא בכתובה אי אית להו תוספת או לא.
<h2>דף סה:</h2>
גרסינן בפרק הבא על יבמתו (ס"ה:) האיש מצווה על פריה ורביה ואין האשה מצווה על פריה ורביה רבי יוחנן בן ברוקא אומר על שניהן הוא אומר ויברך אותם אלדים ויאמר להם אלדים פרו ורבו. וקימא לן כתנא קמא והיכא דאית ליה לגברא בני מאתתא אחריתי ומהאי איתתא לית ליה בני ואמרה שהיי בהדיה עשר שנין ובעינא לאנסובי לגברא דליהוו לי בני תצא שלא בכתובה דאיהי לא מפקדה ואי אמרה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה טענתה טענה ויוציא ויתן כתובה.
<h2>דף קיג.</h2>
ועוד שנינו בברייתא (יבמות ס"ה.) נשאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו בנים לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה. ובגמרא (כתובות ע"ב.) וכן היא שנדרה שלא תשאיל ולא תשאל נפה וכברה רחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה. ירושלמי וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה תצא שלא בכתובה. וגרסינן בפרק בתרא דכתובות (ק"י:) הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות תצא בלא כתובה. וגרסינן בפרק חרש (יבמות קי"ג.) חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין לה עליו כלום ואם רצו לקיימן יש להן כתובה מנה. פקח שנשא חרשת או שוטה אף על פי שכתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שהוא רוצה להזיק בנכסיו. טעמא דרצה הא לא רצה לא שמע מינה דחרשת אין לה כתובה. כל הני אין להן לא כתובה ולא תוספת. וצריכא עיונא בהני תלת בתרייתא וגרסינן (אולי צ"ל דגרסינן) בהו תצא שלא בכתובה אי אית להו תוספת או לא.
